מחבר: ברוכי קופטייל

יכול להיות שהשם הזה מוזר לכם ואתם לא מבינים אותו, אבל לא נורא לאט, לאט, אסביר הכל. מתחילה ועד הסוף

אז זהו, בסוף הוא הגיע, אחרי כל ההכנות, והניקיונות, הבישולים והתארגנויות. הפסח.

כמו שאתם בטח מנחשים, אין אצלי סעודת שבת בלי קינוח, יהיה אשר יהיה, אפילו שלא יהיה מקום להכניס עוד סיכה,

מחית פרלינה היא מונח מקצועי של מחית אגוזי לוז מסוכרים,

ט"ו בשבט כבר ממש בפתח, החנויות מלאות בדוכנים עם פירות מפלסטיק, ככה אני קוראת להם, לפירות המסוכרים, ככה הם נראים בעיני, אני לא אוהבת פירות יבשים במיוחד, אלא רק הטבעיים ללא תוספת סוכר, שמרגישים בו את התמצית האמיתית של הפרי,

פעם חשבתי שתה זה רק לסבתות, לפעמים לפעמים הייתי שותה, כשקצת לא הרגשתי טוב, אח"כ רק כדי להתחמם בחורף, ואז כבר בחרתי לי חליטה עם טעם של אפרסק טעים,

לפעמים, אני לא מבינה איך אני לא כועסת על עצמי?

בסוף הוא נמצא, לאחר חיפוש קדחתני ומעמיק, יסודי, ובהול, השוקולד, חתום בחותם המשפחה, ממותג ואישי, הוא הוצמד למעטפה ונשלח לחוגגים את החנוכה מלא בברכות ואיחולים…

זה קרה, ללא ספק, הוא הגיע, אחרי המון ציפיה וגעגועים המון תפילות ותקוות